ת"א 43554-10-12

תקציר

התובע, קיבוץ כפר המכבי, הגיש תביעה נגד הנתבעים קק"ל ומינהל מקרקעי ישראל בבקשה למתן סעד הצהרתי וצו מניעה בגין זכויותיהם הקנייניות לכאורה באדמות הקיבוץ הסמוכות לבעלות. הקיבוץ טען כי חבריו והארגונים שקדמו לו השקיעו רבות ברכישה, השבחה ופיתוח הקרקעות, דבר שזיכה אותם בתנאי חכירה טובים יותר. עם זאת, מראיות הנתבעים, לרבות מסמכים היסטוריים וחוות דעת מומחים, עולה כי הקרקע נתרמה לקק"ל והוחכרה לקיבוץ באמצעות הסכמים שונים. הסכמים אלה, שנפרשו על פני עשרות שנים, הסדירו במפורש את הזכויות והחובות של שני הצדדים, ולא הותירו מקום לטענות הקיבוץ המבוססות על שיפורים. יתר על כן, המערכת החוזית, לרבות הסכם חכירה משנת 1992 ותיקון משנת 2002, הגדירה בבירור את הקיבוץ כחוכר והכירה בבעלות קק"ל. בית המשפט מצא כי פרשנותה של התובעת לאמירה האגבית במקרה קודם (עניין קשת מזרחית) הייתה שגויה ואינה תומכת בתביעתם לחידוש אוטומטי קבוע של החכירה או להכרה בזכויות בעלות. בסופו של דבר דחתה השופטת את התביעה במלואה, וחייבה את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח, והגיעה למסקנה כי הזכויות הקנייניות הנתבעות על ידי הקיבוץ אינן מבוססות.