בר"ע 1615/02

תקציר

השופט בחן בקשה שהגיש פליט פלסטיני המתגורר בח'אן יונס. המשיב טוען כי נורה על ידי כוחות ישראליים בשנת 1994 ומבקש פיצויים. המבקש (ככל הנראה המדינה) הכחיש את האירוע וביקש מהמשיב להמציא ערבות להבטחת הוצאותיהם, שכן לדעתם הוא שוהה בחו"ל וכי לא ניתן לאכוף פסקי דין ישראליים בשטחים. תחילה משרטט השופט את המסגרות המשפטיות הרלוונטיות ואת הפסיקה הקודמת בנוגע לדרישות למתן ערבות להוצאות. הם מכירים בזכות החוקתית לגישה לערכאות ומציינים כי יש לפרש את כלל 519 באופן צר ולהחיל אותו במשורה. לאחר מכן פונה השופט למקרה הנוכחי ומניח, בהתחשב במצב הכלכלי בשטחים, כי יכולתו של המשיב להגיע לערכאות מוגבלת. עם זאת, הם מדגישים כי זכות הגישה לערכאות אינה מבטלת לחלוטין את תחולתו של כלל 519. השופט דן בשיקולים השונים שצריכים להנחות את ההחלטה האם להפקיד ערבות ואת גובה הערבות. אלה כוללים את זהות הנתבע, אופי התביעה וסיכויי הצלחתה, הנתונים הנוגעים ליכולתו הכלכלית של התובע, סכום הנתבע ומהות הערבות המוצעת. בהתחשב בגורמים אלה ובהיעדר הראיות שהציג המשיב, השופט מחליט כי נדרשת ערבות כספית בסך 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש. השופט גם נוזף בפרקליטי המשיב על התוכן הפוליטי המסית בתגובתם, שכלל האשמות בפשעי מלחמה ובהפרת זכויות אדם על ידי המדינה. התגובה, הם מציינים, הייתה צריכה להיצמד לטיעונים משפטיים. ההחלטה היא סופית, בהיעדר פניות נוספות מצד הצדדים.