ת"א 31619-02-16

תקציר

התובע, בעל דירה, תבע את הנתבעים בגין הפרת הסכם שכירות. הנכס המדובר הושכר לנתבעת מס' 1 (החברה) כדי שישמש כסופרמרקט. חוזה השכירות החל בשנת 2004 ונמשך כעשור. בשנת 2013 קרס גג המרכול, מה שהוביל בסופו של דבר לסיום חוזה השכירות בשנת 2015. התובע טען לאי תשלום דמי שכירות וביקש סעד כספי. מנגד, טענו הנתבעים כי שילמו את מלוא דמי השכירות ונגרמו להם נזקים בשל הבנייה הבלתי חוקית בנכס. בית המשפט קבע כי התביעה בגין דמי שכירות שלא שולמו לפני שנת 2009 התיישנה. לגבי התקופה שלאחר שנת 2009 מצא בית המשפט כי הצדדים הגיעו להסכמה על סכום דמי שכירות גלובליים, ותביעת התובעת לדמי שכירות גבוהים יותר בתקופה זו נדחתה. באשר לקריסת הגג בשנת 2013, מצא בית המשפט כי שני הצדדים אשמים במידה שווה, שכן הגג נבנה ללא היתר, ופעולות הנתבעים על הגג הגבירו את העומס עליו. לפיכך, בית המשפט הורה לחברה לשלם דמי שימוש עבור התקופה שלאחר הקריסה עד לפינוי הנכס בשנת 2015, שחושבו לפי 5 דולר למ"ר בתוספת מע"מ. כמו כן נפסקו לתובע מיליון ₪ בגין עלות השבת הנכס למצבו הקודם, וכן הוצאות והוצאות משפט. בית המשפט דחה את יתר התביעות, לרבות אלה נגד הנתבעת מס' 2, ולא מצא עילה לאחריות אישית. ככלל, פסק הדין קיבל חלקית את טענות התובעת והורה לנתבעת מס' 1 לשלם את הסכומים שנקבעו.