תפ"ח 1049/07

תקציר

הכרעת הדין המדוברת מתייחסת להתנגדות מקדמית שהעלה הנאשם מס' 12 בכתב אישום רחב היקף המייחס ל-24 נאשמים 22 סעיפי עבירות שבוצעו לכאורה במסגרת ארגון פשיעה. הנאשם טען כי יש לדחות את האישום החמישי נגדו מאחר שהתביעה לא הודיעה לו על הכוונה להעמיד לדין, כנדרש בחוק. ההגנה ביקשה לבטל לחלוטין את האישום נגד מרשו, שכן נשללה ממנו זכות השימוע. התביעה הודתה כי לא הודיעה על כך לנאשם, והפעילה את שיקול דעתה לעשות כן בשל "מניעה" של הודעה לנאשמים אחרים שנעצרו באותו מקרה. בית המשפט בחן את הסוגיה והגיע למסקנה כי החלטת התביעה שלא להודיע לנאשם נתונה לשיקול דעתה המשפטי בנסיבות מקרה זה, בהינתן שמדובר בארגון פשיעה. בית המשפט הדגיש כי זכות ההודעה והשימוע היא זכות מהותית, ששלילתה עלולה להביא לביטול כתב האישום. עם זאת, במקרה זה, הנסיבות המיוחדות, לרבות קיומו של ארגון פשיעה, הצדיקו את החלטת התביעה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הנאשם אכן נחקר בגין המעשים המיוחסים לו, גם אם האישומים הספציפיים לא הוזכרו בחקירתו. בית המשפט דחה גם את טענת ההגנה כי האישום החמישי לא ביסס תשתית עובדתית לכליאת שווא. כתוצאה מכך, ההתנגדות המקדמית נדחתה, והנאשם נדרש להגיב לכתב האישום, כאשר התביעה הסכימה לשמוע את טיעוני הנאשם.