ת"א 13353-04-23

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו בבקשה של הנתבעים לחייב את התובע בהפקדת ערבות להוצאות משפטם, מכוח תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי. התקנה מאפשרת לבית המשפט להורות על ערבות כזו כדי למנוע תביעות סרק ולהבטיח כי הוצאות הנתבע יכוסו במקרה של פיטורים, במיוחד כאשר סיכויי הצלחת התביעה קלושים. על בית המשפט לאזן מטרה זו עם זכות הגישה של התובע לערכאות. מהפסיקה עולה כי צו ערבות הוא חריג ונעשה רק בנסיבות נדירות. ארבעת השיקולים העיקריים בהחלטה האם להטיל ערבות הם: תושבות חוץ, אי ציון כתובת עדכנית, סיכויי התביעה ומצבו הכלכלי של התובע. ניתן לקחת בחשבון גם שיקולים נוספים. במקרה הספציפי, התובע הינו תושב חוץ ללא נכסים בישראל. עם זאת, בית המשפט מוצא כי טענות התובע, הנתמכות בפסק בוררות ובראיות נוספות, אינן משוללות כל יסוד. יתר על כן, התובע הבהיר את נושא הכתובת, וציין סיבה מוצדקת להשמטת כתובתו בתחילה ולמסירת כתובת זרה, שהנתבעים יודעים לה כעת. באשר למצבה הכלכלי של התובעת, הנתבעים לא העלו סוגיה זו בבקשתם, וטענותיהם בנקודה זו בכתב ההגנה היו סותרות. התובע הוכיח גם נכונות ויכולת לשלם הוצאות, והשיהוי בכך נמצא באחריות הנתבעים. גם הבקשה נדחתה, מה שמעלה שאלות לגבי תום ליבם של הנתבעים. בנסיבות אלה, בית המשפט מחליט לדחות את בקשת הנתבעים לערבות, וקובע כי הוצאות הבקשה ייחשבו בפסיקת ההוצאות הסופית.