מ"ח 6731/96

תקציר

עמוס ברנס, שהורשע ברצח רחל הלר ונידון למאסר עולם, ביקש שוב ושוב משפט חוזר. שתי בקשותיו הראשונות נדחו, אך השלישית הוגשה בעקבות תיקון לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, ששינה את תנאי המשפט החוזר בכך שאפשר דיון חוזר בתיקים עם ראיות חדשות או טעויות. עם זאת, בית המשפט העליון דחה בקשה שלישית זו, ואישר את חשיבות סופיותם של פסקי דין תוך הכרה בכך שהתיקון אינו גורע מעיקרון זה אלא מאפשר משפט חוזר בנסיבות נדירות. בית המשפט הדגיש כי בקשות חדשות צריכות להתבסס על ראיות משמעותיות ומהימנות שיכולות להשפיע על תוצאות המשפט, ודחה את הרעיון כי ראיות ידועות יכולות להצדיק משפט חוזר רק על ידי טענה חוזרת. בקשתו של ברנס הסתמכה גם על ראיות קודמות שנדונו במהלך המשפט ועל בקשות קודמות, כגון התנהגות בלתי הולמת לכאורה של שוטרים ודוחות או עדויות חדשים, שאף אחד מהם לא נחשב כבעל משקל מספיק כדי לשנות את ההרשעה. יתר על כן, ניסיונותיו להוכיח עיוות דין נמצאו בלתי מספקים, שכן טענות דומות נבדקו באופן מקיף ונדחו בדיונים קודמים. בית המשפט העליון ציין כי הזמן הרב שחלף מאז המשפטים המקוריים סיבך גם משפטים חוזרים פוטנציאליים. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא ראיות חדשות או משכנעות בבקשתו של ברנס שיכולות לבסס משפט חוזר או להוכיח עוול המצדיק מסקנות שונות מאלה שכבר אושרו על ידי בתי משפט קודמים. כתוצאה מכך, בקשתו של ברנס למשפט חוזר נדחתה, ואישרה מחדש את הרשעתו.