עת"א 70277-01-18

תקציר

עותר מבקש לבטל את ההחלטה המנהלית להפסיק את עבודות השירות. לטענתו, ההחלטה הייתה בלתי חוקית, שכן היא התקבלה ללא שימוע ומבלי שניתנה לו הזדמנות להציג את טענותיו. עוד הוא טוען כי מצבו הנפשי, המרחק למקום עבודות השירות ושלילת רישיונו מצדיקים את היעדרותו. כמו כן, הוא טוען כי לא קיבל הודעות לשימוע משום שעבר דירה, וכתובתו של הגוף המנהלי הייתה מיושנת. עם זאת, המשיב טוען כי העותר הפר מלכתחילה את תנאי שירותו הקהילתי, תוך היעדרויות ועיכובים בלתי מורשים תכופים. הם ניסו ליצור איתו קשר וקיימו שימוע בהיעדרו כשלא הגיע, מה שהוביל להחלטה להפסיק את עבודות השירות. המשיב טוען כי העותר היה מודע לשימוע וכי המרחק למקום השירות היה בר ניהול. בנוסף, היה צריך להעלות נסיבות אישיות לפני מתן גזר הדין, וליידע את העותר על ההשלכות של אי ציות. ההחלטה המנהלית הייתה סבירה, והעותר התייחס לעבודות שירות כאל מעשה התנדבותי ולא כאמצעי ענישה. בית המשפט מצדד במשיב, וציין כי העותר הפר ביודעין את הכללים, ניתנה לו הזדמנות מספקת להסביר את היעדרותו, ובחר שלא לקבל הודעות. עבודות שירות הן פריבילגיה, ונסיבות חייו של העותר נלקחו בחשבון במהלך גזר הדין. העתירה נדחית, וההחלטה המנהלית להפסיק את עבודות השירות עומדת בעינה.