תמ"ש 28251-09-19

תקציר

התובעת, אישה מבוגרת, הגישה תביעה נגד בנה הצעיר, הנתבע, בדרישה לבטל את עסקת המתנה של דירתה אליו. התובעת טענה כי המתנה ניתנה בשל כפייה ואיומי הנתבע וכי יש לבטלה. עוד טענה כי הנאשם לא שינה את מצבו על סמך המתנה וכי התנהג כלפיה בצורה מחפירה. זאת ועוד, התובעת הצהירה כי לא ויתרה על זכותה לבטל את המתנה. הנתבעת טענה כי את התביעה יזם בנה הבכור של התובעת, עמו היה לה סכסוך, וכי מדובר בניסיון של הבן הבכור להשתלט על רכושה של התובעת. הנתבע הוסיף וטען כי עסקת המתנה תקפה וכי לא הודיעו לו על ביטולה. בית המשפט בחן את התביעה בכובד ראש, בהתחשב במבחנים ובהוראות שונות הנוגעות לדיני החוזים, דיני המתנה והשפעה בלתי הוגנת. השופט שמע את טיעוני הצדדים ובחן את הראיות שהוצגו. הם מצאו כי התובעת לא הוכיחה כל פגם בצוואתה או קלות דעת בנוגע לעסקת המתנה. נקבע כי התובעת פנתה לעורך דין על מנת ליזום את המתנה לנתבעת וכי היא הביעה את רצונה לעשות כן באופן ברור. יתר על כן, בית המשפט לא מצא ראיות להשפעה בלתי הוגנת, כפייה או דיכוי. גם טענות התובע לטעות נדחו, שכן השופטת לא שוכנעה כי נפלה טעות כלשהי מצד התובע. עם זאת, בית המשפט מצא כי עסקת המתנה הייתה התחייבות לתת מתנה, ולא מתנה שהושלמה. משכך, הייתה לתובעת הזכות לחזור בה מהתחייבותה, וכך עשתה. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא ויתרה על זכותה לבטל את המתנה וכי הנתבע לא שינה את מצבו בהתאם להתחייבות. יתר על כן, בית המשפט קיבל את הטענה כי הנתבע התנהג בצורה מחפירה כלפי התובע. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת והכריז על עסקת המתנה כבטלה. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע, ופסק הדין פורסם תוך השמטת פרטים מזהים.