ע"פ 141/79

תקציר

הכרעת הדין האמורה מתייחסת לערעור על הרשעה בשוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין. המערער, ששימש כעוזר למנהל החווה בנתב"ג, הורשע בקבלת שוחד מבעל מכבסה בלוד במשך שלוש שנים בין השנים 1974 ל-1977. השוחד כלל מתנות כמו שעונים, משקאות חריפים ומוצרי כביסה, וכן שירותים כמו סיורים והובלת רהיטים. תפקידיו של המערער היו פיקוח על עבודתו של בעל המכבסה, לרבות בדיקת חשבונות לפני ששולמו. השופט דחה את הסבריו של המערער למתנות, וקבע כי בעל המכבסה היה תלוי במערערת כחלק מיחסי העבודה ביניהם. נקבע כי המתנות נועדו להשפיע על התנהגותו של המערער ולהבטיח היעדר קשיים בעבודתו של המקבל. השופט הדגיש כי מתנות מקבלנים לעובדי מדינה אינן מקובלות וכי ערכן אינו גורם מכריע בסיווגן כשוחד. הכוונה לביצוע שוחד הוסקה מהנסיבות, כאשר המתנות ניתנו והתקבלו לאורך תקופה ממושכת, והראיות מצביעות על יחסי קוויד פרו קוו. השופט גם מצא את עדותו של בעל המכבסה אמינה למרות סתירות מסוימות בדבריו. הערעור על ההרשעה נדחה, שכן השופט לא מצא פגם בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. בנוסף, נדחה גם הערעור על גזר הדין, חרף נסיבותיו האישיות של המערער והזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. השופט אישר את העונש של ארבע שנות מאסר וקנס, והדגיש את הצורך בהרתעה מפני שחיתות. ההחלטה הדגישה את חשיבות המאבק בשוחד, והעונש לא נחשב חמור מספיק כדי להצדיק התערבות.