הפ"ב 557/08

תקציר

המבקש והמשיב מס' 2 (הבנקים) הגישו בקשה לביטול פסק השיקום שניתן על ידי המשקם לפי חוק הסדרים למגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, בגין חובו של המשיב מס' 1 (עמותה). הבנקים טוענים כי המשקם חרג מסמכותו, כי נפלה טעות גלויה על פני פסק הבוררות, וכי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה להציג את טענותיהם וראיותיהם. בית המשפט קובע כי המשקם פעל במסגרת סמכותו וכי אין בפסק הבוררות כל טעות גלויה ביחס לפרשנות החוק או לסמכותו של המשקם. עם זאת, בית המשפט מוצא טעות ברורה ביישום הסכם השלד, הקובע כי החוב יחושב לפי שווי של 28 בפברואר 1999, ומורה על תיקון הטעות. עוד קובע בית המשפט כי לבנקים ניתנה הזדמנות מספקת להציג את טענותיהם וראיותיהם. לבסוף, בית המשפט קובע כי שיעור הריבית על החוב יחושב באמצעות ריבית פשוטה (ריבית שטוחה) ולא ריבית דריבית (ריבית מצטברת), בהתאם להחלטת המשקם. הבקשה לביטול פסק השיקום מתקבלת אפוא באופן חלקי, וכל צד נדרש לשאת בהוצאותיו.