ה"פ 11619-05-10

תקציר

התביעה מוגשת על ידי חברה שמטרתה להשיב את נכסיהם של קורבנות השואה ולהחזירם ליורשיהם החוקיים או להשתמש בהם לסיוע לניצולי שואה או למטרות הנצחה. התביעה היא נגד שני נתבעים המחזיקים לכאורה ברכוש השייך לעיזבונו של חיים גורדון, ניצול שואה. הנכס המדובר הוא פרדס בתל מונד שנרכש על ידי גורדון בשנות ה-30 של המאה הקודמת מחברת המטעים לישראל. התביעה היא להצהרה כי הנתבעים מחזיקים ברכושו של נספה שואה וצו להעברתו לחברה התובעת. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה משום שהנכס הועבר לבתו של חיים גורדון, תמר, בפשרה שמיצה את זכויותיו של אביה כלפי החברה. השופט מקבל את טענת הנתבעים ומוצא כי הראיות תומכות בקיומו של הסדר פשרה בין תמר לחברה. השופטת מציינת כי תמר הייתה מודעת לעסקה של אביה עם החברה ולא ערערה עליה במהלך חייה. יתר על כן, השופט מוצא לנכון להסיק כי העסקה משנת 1948 בין תמר לחברה הייתה חלק מהסדר, בהתחשב בקשיים הכלכליים בענף המטעים באותה עת ובעובדה שהחוב של חיים גורדון לחברה נותר ללא תשלום. השופט מצביע גם על קשיים בגרסת היורשים לאירועים ועל הבעיות הראייתיות של הנתבעים עקב חלוף הזמן והשמדת ארכיונים. בסופו של דבר, השופט קובע כי יש לדחות את התביעה להצהרה ולהעברת רכוש, שכן הנתבעים אינם מחזיקים ברכושו של נספה שואה. השופט מציין את חשיבות השבת נכסי נספי השואה לבעליהם החוקיים, אך מסיק כי במקרה זה הראיות תומכות בעמדת הנאשמים. בהסכמת הנתבעים לא ניתן צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.