תא"ק 42352-01-16

תקציר

המבקשים והמשיבה הראשונה (הרשות) הגיעו להסכם פשרה שאושר על ידי בית המשפט, לפיו המבקשים יפנו שטח מקרקעין מסוים והרשות תשלם להם פיצויים. בהסכם נקבע מנגנון לקביעת גובה הפיצוי. התעוררה מחלוקת באשר לפרשנות הוראות ההסכם בדבר גובה הפיצוי הראוי, שהובילה למינוי שמאי מכריע. השמאי הציג שתי חלופות לפיצוי: חלופה א', ששיקפה את סך הפיצוי על השטחים שאינם שנויים במחלוקת, וחלופה ב', שכללה את כל שטחי המבקשים. השמאי קבע במפורש כי חלופה ב' היא הפיצוי הראוי. הרשות שילמה למבקשים לפי חלופה א', בטענה שחלק ממקרקעי המבקשים נמצא במשבצת של אגודות מסוימות וכבר פוצה. המבקשים הגישו בקשת ביזיון, בטענה כי התנהלות הרשות הפרה את פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה. בית המשפט מצא כי טענת הרשות בנוגע למקרקעין במשבצת האגודות סותרת וכי הסכם הפשרה ברור וחד משמעי. אי תשלום הפיצויים שנקבעו על ידי השמאי בחלופה ב' היווה הפרה בוטה של הסכם הפשרה ופסק הדין. בית המשפט קיבל את הבקשה והטיל על הרשות קנס יומי בסך 1,000 ₪, החל ממועד מסירת ההחלטה לבא כוח הרשות, ועד שהרשות שילמה למבקשים את יתרת הפיצויים המגיעים להם לפי חלופה ב', בניכוי הסכום שכבר שולם במסגרת חלופה א'. כמו כן הורה בית המשפט לרשות לשלם למבקשים שכר טרחת עורך דין, שנקבע על סך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. הבקשה נגד המשיבים השני והשלישי, שהיו עובדי ציבור שחתמו מטעם הרשות על הסכם הפשרה, נדחתה, שכן הם לא היו מחויבים אישית בהסכם הפשרה.