ת"א 1597/07

תקציר

המחלוקת היא על פרשנות הסכם מקרקעין והאם הנתבעים מילאו את התחייבותם לקבל היתר בניה בתוך שנה, כפי שנקבע בחוזה. התובעים, אזרחי צרפת, חתמו על חוזים לרכישת דירות בפרויקט בנייה בנתניה, אותם ייצג עו"ד בן אמו. החוזים נחתמו בין אוגוסט 2005 לפברואר 2006 וכללו נספח לפיו אם לא יינתן היתר בנייה בתוך 12 חודשים, יוכל כל צד לבטל את החוזה. עוד צוין בנספח כי הרוכשים היו מודעים לכך שההיתר טרם הוצא. הנתבעים, המוכרים, ביטלו את החוזים לאחר שלא הצליחו לקבל את ההיתר בתוך התקופה שנקבעה, בנימוק של נסיבות בלתי צפויות ועליית מחירי הדירות. התובעים טענו כי הנתבעים סיכלו את הוצאת ההיתר ודרשו את אכיפת הסכמי המכר. לטענתם, מעשיהם של הנתבעים היוו הפרת חוזה, שכן הם חיבלו לכאורה בהליך וביטלו את ההסכמים בחוסר תום לב כדי ליהנות מעליית מחירי הדירות. הנתבעים טענו כי הביטול היה כדין, תוך מימוש זכות חוזית שהוענקה מראש, וכי גרסת התובעים לאירועים לא נתמכה בלשון החוזה. עוד טענו כי עליית מחירי הדירות היא סיבה לגיטימית לביטול וכי אין להם חובה לקבל את ההיתר. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, ופירש את נספח החוזה כמאפשר ביטול מכל סיבה שהיא אם היתר הבנייה לא הוצא בתוך 12 חודשים. נמצא כי זכות הביטול של הנתבעים לא הותנתה במאמציהם לקבל את ההיתר וכי לגרסת התובעים נוספו הוראות שאינן קיימות בחוזה. כמו כן, קבע בית המשפט כי מעשי הנתבעים לא נעשו בחוסר תום לב וכי הודעות הביטול תקפות. המחלוקות האמיתיות בין הנתבעים בנוגע להוצאות הפרויקט והיטל ההשבחה נמצאו כסיבות האמיתיות לאי הוצאת ההיתר, הנופלות בגדר הסעיף החוזי. בקשת התובעים לביצוע ספציפי נדחתה גם בשל השלב המקדמי של הפרויקט והצורך הפוטנציאלי בפיקוח בלתי סביר של בית המשפט. משכך, נדחתה תביעת התובעים, והם חויבו לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ + מע"מ.