ע"פ 5335/15

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורים שהגישו שלושה נאשמים שהורשעו בתקיפה בנסיבות מחמירות, על חומרת עונשם, ובערעור המדינה שקרא להחמיר בעונשים. השופט מסכם את הנסיבות החמורות של העבירה, בה קשרו הנאשמים קשר לגנוב מהמתלוננים תוך שימוש באיומים באלימות. השופט מפרט את הציוד שנרכש לביצוע העבירה ואת חלוקת התפקידים בין הנאשמים, ומדגיש כי המערער הראשון היה המוח מאחורי התוכנית. הסעיף מדגיש את האכזריות הרבה שהפגינו כלפי המתלוננים הקשישים במהלך התקיפה. לאחר מכן פונה השופט לגזרי הדין שניתנו על-ידי בית-משפט קמא, ומציין כי הם מצויים בטווח המקובל ואינם מצדיקים התערבות. הם מדגישים כי הבדלי הענישה בין המערערים היו מוצדקים על בסיס תפקידיהם האישיים והרקע שלהם. הטענה העיקרית שהציגו המערערים בדבר הפגיעה בעקרון אחידות הענישה מוכרת, אך השופט קובע כי ניתן לטפל בה במלואה רק לאחר הכרעה בערעור המדינה על עונשו של המשיב הרביעי. השופט מביע חשש מהדגש ששם בית משפט קמא על סיכויי השיקום של המשיב, וקובע כי יש לאזן זאת עם שיקולים אחרים כגון גמול והרתעה. עם זאת, השופט מציע פשרה לפיה ערעור המדינה יתקבל, ועונשו של המשיב יוגדל ל-15 חודשי מאסר, בהתחשב בגילו הצעיר, בתפקידו הקטין ובסיכויי השיקום. עמיתיו של השופט מסכימים עם הצעה זו, ופסק הדין מסתיים בהחלטה לדחות את ערעורי המערערים ולקבל את ערעור המדינה, וכתוצאה מכך נגזר על המשיב עונש של 15 חודשי מאסר.