ת"א 539/08

תקציר

שתי חברות פרטיות, א.מ. וכרמי, תבעו חברה אחרת, ג.ג., ואת מנהלה, לברון, על כך שמכרו להן בצל רקוב. הבצלים המדוברים נאספו משדות ג.ג. ונמסרו לא.מ. וכרמי לייצוא לחו"ל. לטענת התובעים, הבצל הגיע לאנגליה רקוב, עם סכינים וחרקים, ולא עמד בדרישות הגודל המינימלי כפי שנקבעו בהסכם. התובעים טענו כי הריקבון נגרם כתוצאה מפטריית פוסאריום באדמת שדותיה של ג.ג., שהנתבעים ידעו עליה אך נמנעו מלגלות. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי הבצל היה באיכות טובה בעת איסוף ומסירה. עוד טענו כי כל ריקבון נבע מאחסון לא תקין לאחר האיסוף, בהתאם להנחיות התובעים. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, והגיע למסקנה כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. השופט ציין כי הבצלים נאספו ונמסרו במצב טוב, כפי שהעידו מספר עדי ראייה ואושרו בתעודות יצוא שהונפקו על ידי משרד החקלאות. מצבם של הבצלים עם הגעתם לאנגליה לא יוחס לנאשמים, שכן לא הייתה כל הוכחה לכך שהבצלים הרקובים אכן גודלו ונמסרו על ידי ג.ג. זאת ועוד, טענת התובעים בדבר פטריית הפוזריום נמצאה בלתי אמינה, שכן חוות דעת המומחים שהוצגו היו פגומות ולא הוכיחו את קיומה של הפטרייה בתחומים הרלוונטיים בעת האיסוף. השופט גם הצביע על חוסר עקביות בגרסת התובעים לאירועים ומצא את התנהלותם הפרוצדורלית מוטלת בספק. במקום זאת, בית המשפט קבע כי הבצלים נרקבו עקב חשיפה לטמפרטורות גבוהות במהלך ההובלה והאחסון, שכן הם לא אוחסנו בתנאי קירור. התובעים לא הצליחו להוכיח כי שיטות האחסון והשינוע היו ראויות, והראיות הצביעו על כך שהשיטות שננקטו לא היו מספקות לשימור הבצל. בנוסף, הציגו הנאשמים ראיות למחזור זרעים תקין, המהווה דרך יעילה להילחם בפטריית הפוזריום. ככלל, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה בדבר זיהום הבצל בפטרייה או אי התאמות כלשהן במוצר שקיבלו. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים את התמורה החוזית, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.