ע"א 641/66

תקציר

הסכסוך המשפטי עסק בארבעה אחים שערערו על צוואתה של אמם המנוחה. האם, בריאנה שפיר, הורישה חלק ניכר מעיזבונה לשניים מבניה, המערערים אריה ומאיר, ואילו סכומים נמוכים יותר הוקצו לבנה השני, משה, ולבתה, חוה. בית המשפט המחוזי סירב לכבד את הצוואה, והגיע למסקנה שהיא לא נוצרה מרצונה החופשי של בריאנה, בעיקר בשל השפעה בלתי הוגנת של אחד המערערים, אריה. בית המשפט קבע כי הנטל להוכיח את תוקפה של הצוואה, לרבות היעדר השפעה בלתי הוגנת, מוטל על המבקשים לאכוף. בערעור אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, וציין כי נוצר מצב שבו אריה הפעיל שליטה מהותית על אמו, פגע ביחסיה עם הילדים האחרים והשפיע על החלטותיה, לרבות כלכליות. למרות היעדר ראיות ישירות לכפייה במהלך ביצוע הצוואה, בית המשפט הכיר בהשפעה הבלתי הוגנת הכוללת שהפעיל אריה, ובכך שלל את כשרותה של הצוואה. עוד ציין בית המשפט העליון כי ההשפעה הבלתי הוגנת השפיעה על הצוואה כולה ולא רק על חלקים ממנה, ובכך ביטלה את המסמך כולו. משכך, נדחה הערעור ונפסקו הוצאות למשיבים.