ת"א 50807-07-14

תקציר

בית המשפט לא מצא בסיס לטענות התובעים בדבר כליאת שווא והפרת חובה חקוקה כלפי המדינה. באשר לטענת הרשלנות, בחן בית המשפט את התנהלות המדינה בשלבים שונים של ההליך הפלילי ומצא כי המדינה לא הפרה את חובת הזהירות שהוטלה עליה כלפי התובעים. נקבע כי החלטת המדינה להגיש כתב אישום ומעצרם של התובעים לאחר מכן היו סבירים ומבוססים על הראיות הקיימות. בית המשפט דחה את הטענה כי המדינה התרשלה בטיפול בהליך הפלילי בשל היעדרותו של המתלונן העיקרי מהארץ, שכן המדינה פעלה במלוא המרץ לבירור המצב ולא עיכבה את ההליך באופן בלתי סביר. כמו כן, לא הוכחו טענות התובעים לאשם תורם. בית המשפט דחה גם את תביעות התובעים לנזקים כלכליים, ולא מצא קשר סיבתי בין מעצרם לבין ההפסדים הנטענים. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע מס' 2 30,000 ₪ לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, בשל הקשר הסיבתי בין מעצרו לבין התקף לב שלקה בו, למרות שלא מצא רשלנות מצד המדינה. שתי התביעות לפיצויים כלליים נדחו, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים. לתובעים שמורה הזכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.