עת"א 38626-08-13

תקציר

העותר, אסיר מהרשות הפלסטינית המרצה עונש של 7 שנות מאסר בגין שורה של עבירות, ערער על החלטת ועדת השחרורים של כלא דמון להיעתר לבקשתו לשחרור מוקדם על תנאי בתשלום פיצויים לנפגעי העבירה. העותר טען כי ועדת השחרורים נעדרת סמכות להתנות את שחרורו בתשלום פיצויים וכי ההחלטה אינה סבירה בהתחשב בנסיבותיו ההומניטריות. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי לוועדת השחרורים יש זכות חוקית להטיל תנאי כזה לפי חוק השחרורים ממאסר. יתר על כן, ההחלטה לא נחשבה בלתי סבירה, שכן פרקליטו של העותר עצמו הציע להתנות את הפיצוי במהלך דיון השחרורים. השופטים הדגישו כי שחרור על תנאי אינו זכות מוחלטת וכי החלטת הוועדה הייתה מוצדקת, מה גם שהעותר יחזור לרשות הפלסטינית עם שחרורו, דבר המקשה על גביית חובות. בנוסף, נשקלה אי תשלום פיצויים יחד עם גורמים נוספים, והמועצה לקחה בחשבון את מצבה ההומניטרי של העותרת. בית המשפט הציע כי העותר יוכל להגיש בקשה לתכנית תשלומים במרכז לגביית עונשים וכי ניתן יהיה לשקול מחדש את שחרורו אם המרכז יאשר זאת. ככלל, פסק הדין שניתן פה אחד היה לדחות את העתירה, תוך הצעת דרך פעולה לעותר כדי להביא לשחרורו.