דב"ע מט/27 - 4

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך עבודה קיבוצי בין רשות הנמלים לבין ההסתדרות, כאשר האחרונה היא ארגון עובדים המייצג את עובדי מחלקת הים בנמלי אשדוד וחיפה, שפתחו בשביתת פתע. רשות הנמלים פנתה לבית הדין האזורי בתל אביב בבקשה להורות להסתדרות ולוועדי העובדים לחזור לעבודה מלאה באופן מיידי. בעוד ועדי העובדים נכחו בדיון, ההסתדרות לא. החלטת בית הדין האזורי, עליה ערערה ההסתדרות, זימנה את הצדדים הנעדרים לדיון נוסף. הערעור בוחן האם לבית הדין האזורי הייתה סמכות לזמן את ההסתדרות, ואם כן, באילו נסיבות. פסק הדין מכיר באופיים הייחודי של סכסוכי עבודה קיבוציים, מכיר בתפקידה המרכזי של ההסתדרות כצד לסכסוך ובהיעדר הוראות רלוונטיות בתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי). היא מדגישה כי סדרי הדין אינם חלים באופן אוטומטי על סכסוכים קיבוציים וכי על בית הדין לשקול היטב את נאותות נקיטת שיטות פרוצדורליות "רגילות". בעוד צדדים להליך אזרחי מוזמנים לדיונים, הם אינם מחויבים להגיע. ההסתדרות, לאחר שנענתה להזמנה, הייתה מודעת להשלכות של אי-הופעה. עם זאת, לבית המשפט יש סמכות טבועה לחייב צדדים להופיע, במיוחד כאשר הם מבקשים הבהרות בנושאים ספציפיים. סמכות זו צריכה להיות מופעלת לעתים רחוקות ובשיקול דעת, עם הסבר מלא. מסקנת פסק הדין היא כי אילוץ צדדים להופיע בבית המשפט אינו נחוץ בדרך כלל בהליכים שאינם פליליים, לרבות סכסוכים קיבוציים. על בית המשפט להשתמש בסמכותו הטבועה רק במקרים חריגים, וגם אז, בהצדקה יסודית. היעדרותה של ההסתדרות, במקרה זה, הייתה צריכה להביא לכך שבית הדין ייענה לבקשה ללא נוכחותם. פסק דין זה מנחה את ההיבטים הפרוצדורליים של סכסוכי עבודה קיבוציים, תוך שימת דגש על האיזון העדין בין סמכות בית הדין לבין זכויות הצדדים, תוך הכרה בדינמיקה הספציפית של יחסי העבודה.