בר"ע 885/06

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורו של המבקש אשר הגיש במקור תביעה לפסק דין מקוצר בסך 120,000 ₪ כנגד המשיב, שותפם העסקי לשעבר, בגין לקיחת כספים ומטלטלין שלא כדין לכאורה. המשיב הגיש בקשה למחיקת הכותרת, שהובילה לפסק דין חלקי נגדם על סך 50,000 ₪ ולמחיקת שני סעיפים הנוגעים לאירועים של מעשים פסולים לכאורה. לאחר מכן ביקש המבקש לתקן את תביעתו כך שיכלול אירועים אלה, אך הבקשה נדחתה. בעקבות זאת הגיש המבקש תביעה נפרדת על סך 53,000 ₪ בגין הסעיפים שנמחקו וחוב חשמל נוסף. המשיב טען כי אין לאפשר למבקשים לפצל את תביעותיהם ותבע את הסכום הנוסף, שכן הדבר נעשה בחוסר תום לב. בית משפט קמא הסכים והתיר למבקשים לפצל את תביעתם בגין חוב החשמל. עם זאת, פסק הדין מקבל את הערעור וקובע כי השימוש של המבקש בהליך המקוצר אינו בחוסר תום לב וכי יש לו אינטרס לגיטימי בהגשת התביעה. השופטת מדגישה כי תצהיר המשיב הופך לכתב הגנה עם מתן רשות ההגנה, ומשנה את אופיו של ההליך המקוצר. הם מדגישים את הצורך להימנע מכפילות דיונים ואת היתרונות של ריכוז הליכים, אך גם מכירים בכך שלתובעים עשויות להיות סיבות לגיטימיות שלא לעשות זאת. השופט מציין כי משעה שהכלי הפרוצדורלי של פסק דין מקוצר מאבד את ייחודו, יש לאחד את הדברים לתביעה רגילה אחת. הם קובעים כי היה מקום לאפשר למבקש לתקן את תביעתו ולאחד את התביעות, והמשיב נדרש לשלם את שכר טרחתו של המבקש.