ה"פ 20325-06-15

תקציר

פסק הדין דן בסמכות התיק, בטיעונים מקדמיים בדבר קבילות התביעה ובמהות התביעה עצמה. בשאלת הסמכות קובע בית המשפט כי למרות שחלק מהבקשות הן מנהליות באופיין, ליבת התביעה סובבת סביב הסכם מקרקעין, המקנה לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בתיק. בטענות מקדמיות דוחה בית המשפט טענות בדבר עילות סף כגון חוסר סמכות, מעשה בית משפט, השתק עילה, מיצוי עילה ופיצול סעדים, וקובע כי המבקשים לא ויתרו על זכויותיהם וכי תביעתם אינה מיושנת. בהתייחסו למהות התביעה, בוחן בית המשפט את ההסכם משנת 1990 בין המבקשים לבין מושב נווה מיכאל. מסקנתה היא כי מההסכם עולה כי כוונת הצדדים לא הייתה להעביר את הזכויות בקרקע בשטח של 1.5 דונם למבקשים. הראיות מצביעות על כך שהעסקה נגעה לשטח בסדר גודל כזה, אך השאלה הקריטית היא האם המושב יכול להעביר זכויות אלה באופן חוקי. הקרקע המדוברת הייתה כפופה להסכם משולש בין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והמושב. על פי הסכם זה, כל העברת זכויות מחייבת אישור מראש ובכתב של רשות מקרקעי ישראל. מאחר שהיתר זה לא התקבל, מוצא בית המשפט כי למבקשים אין זכויות במקרקעין. לפיכך, אין המשיבים מחויבים לפעול בניגוד להליכי התכנון הקיימים, ובקשת המבקשים לרישום טריטוריאלי נדחית. המבקשים נדרשים לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.