ת"א 70953-11-20

תקציר

התובעים, מר וגב' לוריא, היו בעלי דירה שמר לוריא ניסה למכור. לטענת התובעים, הם הגיעו להסכם מחייב עם הנתבעים, מר דורפברגר, למכור לו את הדירה תמורת מיליון ₪. לטענת התובעים, הדבר היחיד שהיה חסר הוא עצם חתימת החוזה. הנתבעים סירבו לרכוש את הדירה, והתובעים תבעו לביצוע ספציפי של החוזה, בדרישה כי הנתבעים ירכשו את הדירה, או לחילופין ישלמו פיצויים בגין הפרת חוזה, לרבות אובדן דמי שכירות, ובנוסף, או לחילופין, ישלמו פיצויי קיום בגין הפרת חובת תום הלב במהלך המשא ומתן, או פיצויי הסתמכות (נזקים שליליים) בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב. בית המשפט מצא כי לא נכרת הסכם מחייב למכירת הדירה בין התובעים לנתבעים. המשא ומתן והדיונים החוזיים לא היו בשלים דיים כדי להיחשב סופיים, ותביעת התובעים לביצוע ספציפי ולנזקים חוזיים נדחתה. בית המשפט פסק גם נגד התובעים בתביעתם לפיצויי קיום, שכן הנסיבות לא הצדיקו פסיקה כזו, והתנהלות התובעים במהלך המשא ומתן העלתה גם שאלות בדבר תום לבם. בנוסף, בית המשפט מצא כי החלטת הנתבעים לסגת מהמשא ומתן לא התקבלה בחוסר תום לב. לא הובאו ראיות לכך שהנתבעים פעלו באופן שרירותי או הפרו את ציפיותיהם הסבירות של התובעים. בית המשפט מתח ביקורת על היבטים מסוימים בהתנהלות התובעים והנתבעים במהלך המשא ומתן, אך בסך הכל הנתבעים לא היו אחראים לנזקים כלשהם. תביעת התובעים נדחתה במלואה, והם חויבו לשלם לנתבעים הוצאות בסך 15,000 ₪.