פ"ה 18343-08-14

תקציר

החלטת בית המשפט מבוססת על שני תנאים עיקריים: קיומה של זכות לכאורה ומאזן הנוחות. באשר לתנאי הראשון טען המבקש כי פיטוריו מהווים הפרה של ההסכמים הקיבוציים החלים על המשיב. עם זאת, מהראיות עולה כי המבקש היה עובד זמני ולא הועסק למעלה מחמש שנים וחצי, ולפיכך לא היה מכוסה בהסכם אליו התייחס המבקש. עוד טען המבקש כי יש לראות בו עובד קבוע, אך בית המשפט לא השתכנע מטיעון זה, מה גם שתפקודו של המבקש לא היה משביע רצון. מכאן, שבית הדין הגיע למסקנה כי המבקשת לא הוכיחה קיומה של זכות לכאורה לבטל את החלטת הפיטורים. זאת ועוד, טען המבקש כי לא ניתן לו דיון כדין, אך בדיקת בית המשפט העלתה כי ניתנו למבקש מספר הזדמנויות להשמיע את טענותיו ואף הותר לו להציג את נסיבותיו האישיות. פגמים כלשהם בהליך השימוע לא הצדיקו את ביטול הפיטורים, מה גם שהפיטורים היו חלק מהליך התייעלות בשל קשייה הכספיים של המשיבה ובהסכמת נציגות העובדים. אשר למאזן הנוחות, מצא בית המשפט כי מצבו הכלכלי הקשה של המשיב גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש, מה גם שהמבקש לא הוכיח כל פסול בהחלטת הפיטורים. לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה. המבקש חויב לשלם את הוצאות המשיב, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש.