בד"א 16/23

תקציר

פסק דין זה דן בערעור על החלטת בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים בעניינו של עו"ד שמעון מאיר ביטון. ביטון הורשע בחוסר כבוד לבית הדין ובפגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין בכך שמסר לבית הדין הרבני הגדול לערעורים הצהרות פוגעניות ובלתי הולמות כלפי נשיא בית הדין הרבני האזורי, הרב אברג'יל, וכן כלפי ועדת האתיקה וחבריה. הדברים נאמרו במהלך דיון שעסק בעניינו האישי של ביטון ובתגובה לתלונה שהוגשה נגדו. בית המשפט המחוזי גזר על ביטון 21 ימי השעיה בפועל, 60 ימי מאסר על תנאי וקנס של 1,500 שקל לטובת לשכת עורכי הדין. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בירושלים ערערה על החלטה זו, בטענה כי העונש קל מדי, בהתחשב בעברו המשמעתי של ביטון - שכלל שבע עבירות קודמות, שתיים מהן דומות להרשעה הנוכחית - ובאופי התבטאויותיו. הם ביקשו להחמיר בעונש, הכולל שישה חודשי השעיה בפועל וקנס של 5,000 שקל, או לחילופין החמרת העונש לפי שיקול דעתו של בית הדין הארצי למשמעת. בית הדין הארצי למשמעת, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הכיר בחומרת דבריו של ביטון ובהרשעותיו הקודמות. עם זאת, היא לקחה בחשבון גם את הנסיבות שהובילו להתפרצותו, לרבות אופיו המלחיץ והרגשי של הדיון, ואת העובדה שביטון כבר התנצל על דבריו. בית הדין מצא כי עונשו של בית המשפט המחוזי היה סביר באופן כללי, אך החליט להחמיר מעט את עונש המאסר על תנאי כאמצעי הרתעה. בעקבות זאת, החליט בית הדין לקבל חלקית את הערעור, והאריך את תקופת המאסר על תנאי ל-3 שנים, מה שיפעיל השעיה של 60 יום אם ביטון יבצע עבירות משמעת כלשהן בתוך תקופה זו. יתר רכיבי גזר דינו של בית המשפט המחוזי נותרו בעינם. עוד החליט בית הדין כי ביטון לא יחויב בהוצאות נוספות בגין ההליך הנוכחי. שני הצדדים עודכנו בהחלטה, עם זכות ערעור על פי החוק.