ת"א 41525/07

תקציר

התובעת, שהייתה אז בהריון, נפלה בגרם מדרגות הממוקם בחניון המוביל למבנה מסחרי. היא תבעה את בעל הקרקע - המדינה - ואת הבעלים הנוכחיים של הקרקע, בטענה שניתן היה למנוע את נפילתה אם היה מותקן מאחז יד על המדרגות. הנתבעים טענו כי לא הייתה חובה חוקית להתקין מאחז יד וכי רשלנותו של התובע עצמו גרמה לתאונה. בית המשפט מצא הן את המדינה והן את המחזיקים הנוכחיים בקרקע אחראים לנזקי התובע. למדינה, כבעלת הקרקע, חלה חובת זהירות מושגית כלפי התובע. גם על המחזיקים הנוכחיים במקרקעין מוטלת חובת זהירות כלפי התובע שכן הם אחראים על הקרקע על פי הסכמי החכירה עם המדינה. כמו כן, לעירייה, כרשות מקומית, חלה חובת זהירות כלפי כלל הציבור המשתמש בדרכים ובשטחים המשמשים למעבר הציבור, לרבות גרם המדרגות המדובר. למרות שלא היה תקן תקנה מחייב המחייב התקנת מאחז יד בעת התאונה, בית המשפט קבע כי אי התקנתו הייתה רשלנית משום שאדם סביר היה צופה את הסיכון לפגיעה ומתקין מאחז יד – פתרון זול ופשוט. בית המשפט גם מצא את התובעת אשמה ב-30% בתאונה, שכן יכלה לנקוט משנה זהירות בשל הריונה. נכותה הרפואית של התובעת הוערכה בשיעור של 3%, ונכותה התפקודית נאמדה בשיעור של 1.5%. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע 35,000 ₪ בגין פגיעה בכושר ההשתכרות, 3,000 ₪ בגין סיוע בעבר מצדדים שלישיים ו-15,000 ₪ בגין סיוע עתידי לצד שלישי. כמו כן נפסקו לתובעת 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, אשר יופחת ב-30% בגין אשמתה התורמת. הנתבעים יישאו בחלקים שווים מהסכום הכולל, הכולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בתוך כך, הודעות צד ג' ששלחה המדינה נגד חלק מהנתבעים התקבלו, ואילו ההודעה שנשלחה לעירייה נדחתה.