רבני 1415000/4

תקציר

הדיון נסוב סביב תפקידו של שופט בישראל בשמיעת טיעונים וראיות מהצדדים, ובאיזו מידה רשאי השופט להתערב כדי לסייע לבעל דין או לברר את העובדות. לפי הרמב"ם, אסור לשופט לסייע לבעל הדין או לברר את העובדות. תפקידו של השופט הוא לברר את מעמדם ההלכתי של הטענות שהוצגו והראיות שהובאו, ורק לאחר שהצדדים הציגו את טענותיהם וראיותיהם יכול השופט לתת את חוות דעתו המשפטית. זאת על מנת להבהיר את האמת ככל האפשר ולמנוע הטעיית בית המשפט. עם זאת, לפי הטור, תפקידו של השופט פעיל יותר; על השופט לסייע לבעל הדין – גם בהצגת טענות וראיות חדשות שבעל הדין לא חשב עליהן – על מנת לברר את העובדות ולהגיע לחקר האמת. גישתו של טור מעניקה לשופט מרחב תמרון גדול יותר להתערב בקביעת העובדות. מחלוקת עקרונית זו בין הרמב"ם לבין הטור בדבר סמכותו של השופט לפסוק על סמך טענות וראיות לא מספיקות על פי ההלכה – אם הנאשם, בתשובתו, אינו מסביר מדוע אין די בטיעונים ובראיות – יש לה השלכות מעשיות על המקרה הנוכחי. הדבר מתייחס לסמכותו של השופט לדחות בקשה מבלי לקבל תשובה מהצד השני, וכן לחובתו של השופט לקיים דיון. השופטים דנו גם בבסיס ההלכתי לפרקטיקה של הגשת טיעונים ותגובות בכתב, המקובלת כיום. התלמוד דורש את הסכמת שני הצדדים לכך, שכן הכנת טיעונים ותשובות בכתב כרוכה בהוצאות כספיות. לכן, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בקיום דיונים ודרישת תגובות, במיוחד במקרים בהם סיכויי קבלת התביעה נמוכים ביותר, או כאשר ברור כי לתביעה אין בסיס משפטי. על בית המשפט לשאוף למנוע דיונים שאינם משרתים כל מטרה וכרוכים בהוצאות מיותרות לצדדים. בהתייחסם לפרטי המקרה הנדון, קבעו השופטים כי יש לדחות את שתי בקשותיה של האישה – להגדלת דמי המזונות ולהארכת הסדרי השהייה של האב עם הילד בחופשה, גם כאשר הוא במילואים. הבקשה להגדלת מזונות הילדים נעשתה ללא שינוי בנסיבות עובדתיות, והאם לא הציגה כל הצדקה להגדלת חובת המזונות של האב. יתר על כן, האם ביקשה – ובית המשפט קיבל זאת – כי חובתו של האב תוגבל עד שהילד יגיע לגיל שש. לפיכך, הצדדים היו מחויבים לתנאי זה, והתחייבותו של האב לא תשתנה עד אז. עוד הדגישו השופטים כי על בית המשפט להיזהר שלא לפסוק לטובת צד אחד מבלי לשמוע את טענות הצד השני, למעט במקרים בהם ברור כי לתביעה אין בסיס משפטי. במקרים כאלה, בית המשפט רשאי לדחות את התביעה ללא דיון, כמו במקרה הנוכחי.