ע"א 1746/11

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה תביעה לפיצוי כספי בגין מוניטין, בעקבות פירוק שותפות במשרד עורכי דין. המערער, עו"ד שהפך לשותף בשנת 1992, טען כי למוניטין של המשרד יש ערך כספי וכי הוא זכאי לחלקו בו. המשיב, השותף השני, טען כי לקוחות המשרד נמשכים למוניטין האישי שלו וכי המערער לא תרם למוניטין של המשרד. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיב. נמצא כי שמו הטוב של המשרד לא הוכח וכי הוא שייך למשיב באופן אישי. עוד נקבע כי המערער זכאי לחלקו בנכסי השותפות רק מיום שהפך לשותף, על סמך הראיות והתנהלות הצדדים. זאת ועוד, בית המשפט חישב את שווי המוניטין על פי שיטה שיורית ודחה את תביעת המערערת מחוסר הוכחות. המערער ערער לבית המשפט העליון וטען כי ממצאיו של בית המשפט המחוזי שגויים בדין ובעובדה. עם זאת, שופטי בית המשפט העליון הסכימו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחו את הערעור. הם הדגישו כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי מבוססים היטב וכי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת שמה הטוב של החברה. עוד הסכימו השופטים כי יש לחשב את חלקו של המערער בנכסי השותפות מיום שהפך לשותף. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל טעות משפטית בשיטת החישוב של בית המשפט המחוזי והגיע למסקנה כי טענות המערער חסרות בסיס. השופט סולברג ציין כי השאלה האם למשרד עורכי דין יש מוניטין נפרד משותפיו תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. מאחר שהמערערת לא הצליחה להוכיח את שמה הטוב של החברה, לא היה צורך להמשיך ולדון בשיטת החישוב. הערעור נדחה, והמערער חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.