ת"צ 39858-02-21

תקציר

פסק דין זה דן בבקשה לדחייה על הסף של תובענה ייצוגית מנהלית. התביעה הנדונה נועדה לקבוע האם מוסדות חינוך לא רשמיים לבנות בחינוך החרדי, הגובים דמי רישום וכניסה, נחשבים ל"רשות", כהגדרתה בחוק הישראלי. הגדרת "רשות" היא קריטית, שכן היא מאפשרת הגשת תובענה ייצוגית לפי סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. סעיף זה מאפשר לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בתביעה נגד רשות להשבת מיסים, אגרות או תשלומי חובה אחרים שנגבו שלא כדין. המבקש, הורה ששילם אגרות כאמור, טוען כי מוסדות אלה הם אכן רשויות שכן הם ממלאים תפקיד ציבורי על פי דין, ולכן על בית המשפט לקבל את התביעה הייצוגית. עם זאת, המשיבים, מוסדות החינוך המדוברים, טוענים כי הם אינם רשויות וכי התשלומים אינם מיסים או אגרות חובה אלא מחירים המשולמים מרצון עבור מבחני קבלה וראיונות. משרד החינוך, על אף ששמו מופיע בתביעה, טוען כי המוסדות אינם רשויות וכי התשלומים אינם בגדר החוק הרלוונטי. בית המשפט מסכים עם המשיבים ועם המשרד, ומגיע למסקנה כי מוסדות החינוך אינם רשויות שכן הם אינם ממלאים תפקיד ציבורי על פי דין. מסקנה זו מבוססת על פרשנות הפסיקה הקיימת וההקשר הספציפי של המקרה. אשר על כן, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת, והמבקש מחויב לכיסוי הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין.