ת"א 40095-11-11

תקציר

מדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים. אין חולק כי הנתבע אחראי לנזקיו של התובע; המחלוקת היא רק לגבי הסכום. התובע, שנפגע קשה בתאונה, תובע פיצויים בגין נזק לא ממוני, אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה, עזרה מאחרים, בעיות ניידות, התאמות דיור והוצאות. הסכום הכולל הנתבע, לאחר ניכויים כדין, מגיע ל-2.6 מיליון שקל. הנתבעת מודה בחבות אך טוענת כי הסכום הנתבע מופרז ויש להפחיתו. בית המשפט מינה שלושה מומחים רפואיים להערכת מצבו הרפואי של התובע, אשר העריכו יחד את נכותו הרפואית בשיעור של 60%. בית המשפט התחשב גם בנכות התפקודית של התובע, בכושר ההשתכרות שלו ובהשפעת התאונה על הכנסותיו העתידיות, והעמיד אותו על 50%. בגין נזקים לא ממוניים, בית המשפט פוסק לתובע פיצוי על בסיס 60% נכות רפואית ו-136 ימי אשפוז, בצירוף ריבית. הפסד השתכרות העבר מחושב ממועד התאונה ועד היום, ומסתכם ב-228,768 ₪ כולל ריבית. הפסד השתכרות עתידי מחושב לפי השכר הממוצע במשק, ומסתכם ב-1,191,591 שקל. סכום זה כולל גם פיצוי בגין הפסדי פנסיה. בית המשפט פוסק 50,000 ₪ עבור עזרה שנדרשה בעבר ו-315,000 ₪ עבור סיוע עתידי, מתוך הכרה במצבו המשופר של התובע אך גם בנכותו המשמעותית. פיצוי ניידות נקבע על 200,000 ₪, ואילו הבקשה לפיצוי התאמת דיור נדחית מחוסר ראיות. כמו כן נפסק לתובע סך של 30,000 ₪ בגין הוצאות, לרבות ציוד עזר, נסיעות לצורך טיפול רפואי והוצאות רפואיות. סך הפיצויים מגיע ל-2.15 מיליון שקל, מהם יש לנכות את הקצבאות המתקבלות מהמוסד לביטוח לאומי, וכן שני תשלומים חד פעמיים. לבסוף, בית המשפט פוסק לתובע 15.34% שכר טרחת עורך דין, והסכום שיקבל התובע לאחר כל הניכויים נועד לפצות גם את עורך הדין של התובע.