ע"פ 6839/97

תקציר

המערער הורשע בהחזקת כמות גדולה של הרואין שלא נועד לשימוש עצמי ובהחזקת מאזניים, ונידון לארבע שנות מאסר. הערעור מערער על חומרת העונש וטוען כי בית המשפט שגה בקובעו כי הסמים לא היו לשימוש עצמי, בהתחשב בכמות ההרואין הרבה שנתפסה. ההגנה טענה כי הכמות עולה בקנה אחד עם צריכתו היומית הרבה של המערער, המוערכת בכ-4-5 גרם ליום, וכי ההרואין יספיק לו כחודש. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערת לא הצליחה להפריך את "חזקת הכמות" הקבועה בפקודת הסמים המסוכנים, ממנה עולה כי כמות משמעותית מעידה על כוונה להפיץ. בית המשפט לא מצא משכנע בטענת המערער בדבר קיומה של חנות רווחית, אלא סבר כי המערער ומשפחתו מתקיימים מקצבאות ביטוח לאומי. מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי הסמים לא היו לשימוש עצמי בלבד התקבלה, שכן אמצעי התמיכה של המערער לא עלו בקנה אחד עם יכולתו הנטענת לממן כמות כה גדולה. יתר על כן, גזר הדין עלה בקנה אחד עם העונשים המקובלים ושימש כגורם מרתיע שלא הצדיק התערבות. לפיכך, הערעור להפחתת העונש נדחה, תוך שמירה על ארבע שנות מאסר.