ע"א 674/85

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לשאלה האם נפגע נפגע בתאונת דרכים והאם פוליסת הביטוח מכסה את אחריותו של הצד האשם, בהתאם לתקנות הישראליות הרלוונטיות. השאלה הראשונה התייחסה להגדרת "רכב מנועי", כאשר בית המשפט קבע כי רכב שממנו הוצא המנוע לצמיתות כדי להפוך לכלי עבודה אינו נחשב עוד ל"רכב המונע בכוח מכני". בית המשפט נמנע מלמתוח קו נוקשה לתיחום תיקי הגבול, ובמקום זאת הציב את המקרה הנדון קרוב יותר לקיצוניות האחרונה. לפיכך, הרכב המדובר, משאית קידוח עם מנוע שהוסר לצמיתות, לא נחשב לרכב מנועי. השאלה השנייה נגעה לשאלה האם משאית הקידוח היא "רכב נגרר" על ידי רכב מנועי. בית המשפט הסביר כי רכב נגרר אינו חייב להיות מונע בכוח מכני משלו, אך גם המקרה שלפנינו אינו נופל תחת קטגוריה זו, בהתחשב בייעודה של המשאית כמגדל קידוח. השאלה השלישית התייחסה לתחולתה של פוליסת הביטוח, כאשר בית המשפט הדגיש כי משמעותו המשפטית של מונח תלויה בשימוש הקונטקסטואלי בו. בעוד שלמונח "רכב" הייתה משמעות ספציפית בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הייתה לו משמעות שונה ופשוטה בחוזה הביטוח. מכאן, שהמשאית לא נחשבה ל"רכב" בהקשר של פוליסת הביטוח, שכן יש בכך כדי לשלול את מטרת הפוליסה לכסות סיכוני עבודות קידוח. לבסוף, הערעור הנגדי בעניין פסיקת ההוצאות לצד האשם התקבל, וחברת הביטוח חויבה לפצותם, שכן לא הוצגה סיבה מוצדקת להכחשת הוצאות. כל צד חויב לשאת בהוצאות הצדדים האחרים, בצירוף ריבית והצמדה עד לביצוע פסק הדין במלואו.