ת"א 696/03

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעת פיצויים שהגישו התובעים (המשיבים) נגד מספר נתבעים, בעקבות אירוע אלים שהביא למותו של עומר סלאמה ולפציעתם של תובעים נוספים. בתביעה נטען כי הנשק ששימש לביצוע הירי היה בבעלותו של נאשם 5, חייל בשירות סדיר, אשר קיבל אותו מהמבקש (נאשם 6), ללא הדרכה מתאימה וללא אמצעי זהירות. נאשמים 1 ו-2 היו האחראים העיקריים לאירוע והורשעו ברצח. במהלך המשפט הגיעו המשיבים להסכם פשרה (סולחה) עם הנתבעים 1 ו-2, שהביא לדחיית התביעה נגדם. הנתבעת מס' 6, מצידה, הגישה בקשה לסילוק התביעה נגדם, תוך שהיא מצטטת את סעיף 55(ג) לחוק החוזים, הקובע כי אם חייב אחד פטור מחובה, גם השני מפוטר אלא אם משתמעת כוונה אחרת. המבקש טען, כי סליחת המשיבים לנתבעים 1 ו-2 מנקה אותם מאחריות, ולפיכך לא יכלו המשיבים להמשיך בתביעתם כנגד המבקש. המבקש הפנה גם לסעיף 83 לפקודת הנזיקין, העוסק בתביעות נגד עוולות במשותף. בית המשפט, לאחר שבחן את הבקשה ואת התגובות, פסק לטובת המבקש. נקבע כי הסכמתם הגורפת של המשיבים לפטר את הנתבעים 1 ו-2 מעידה על כוונתם לראות בפיצוי ששולם על פי הסכם הסולחה את מלוא הפיצוי הראוי להם. השופטת הדגישה כי הימנעותם של המשיבים מזכאות או התניה של קבלת פיצוי רק מנתבעים 1 ו-2 מעידה על קבלתו ככזו. זאת ועוד, בית המשפט פירש את הדינים החלים – סעיף 55(ג) לחוק החוזים וסעיף 83 לפקודת הנזיקין – כתומכים בעמדת המבקש. זכותם של המשיבים לתבוע עוולות אחרות נתפסה כמוצתה לאחר שהגיעו לפשרה וקיבלו פיצויים מהנתבעים 1 ו-2. עוד ציינה השופטת כי המבקשת, אשר שלחה הודעת צד ג' לנתבעים 1 ו-2, לא הייתה מחויבת לדחיית התביעה כנגדם על ידי המשיבים. לפיכך, נדחתה התביעה כנגד הנתבע מס' 6 (המבקש), וניתן למשיבים שהות להחליט האם להמשיך בהליכים כנגד יתר הנתבעים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 11.7.2010.