עת"מ 13633-03-15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את ערעורו של העותר על החלטת ועדת הערר. בעתירה נטען כי החלטת הוועדה המקומית לשקול מחדש היתר המתיר שימוש חורג בחוף הים כחניון סירות נפלה בחסר. עם זאת, השופט קבע כי היקף הביקורת השיפוטית על החלטות ועדת הערר מצומצם. החלטת הוועדה הייתה מנומקת היטב ומבוססת על חוק, ובית המשפט אינו יכול פשוט להחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו. כמו כן, העתירה התעכבה באופן משמעותי, דבר המצדיק כשלעצמו את דחיית הערעור. ההחלטה המקורית, שהעותרים התנגדו לה ולא ערערו עליה, מתוארכת לשנת 2011. החלטה זו מצאה כי ההיתר הראשוני פגום והצביעה על כוונת הוועדה לשקול מחדש את הבקשה או לתקן את ההחלטה. העותרים לא פעלו על פי החלטה זו והמשיכו לעשות שימוש מופרז בחוף. הערר, שהוגש ב-2014, הגיע מאוחר מדי ונדחה בצדק על ידי ועדת הערר. השופטת הסכימה עם החלטת הוועדה כי ההיתר לא עמד בהליכים המשפטיים הנדרשים והיה פגום מיסודו שכן התעלם מדרישות התכנית הרלוונטית ומהחוק. אוזלת ידה של הוועדה המקומית והימנעותה מלפעול נגד השימוש החורג לא הצדיקו את המשך השתלטות העותרים על החוף ללא הסכמה. העותרים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענותיהם כי החלטת הוועדה נגועה בחוסר תקינות או כי הם קורבנות של אכיפה בררנית. ככלל, השימוש העסקי שעשו העותרים בחוף הים לא עלה בקנה אחד עם תכנית המתאר ופגע בשימושים המותרים באתר כחוף רחצה. לאור האמור, החליטה השופטת לדחות את העתירה והורתה לעותרים לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.