ע"מ 2038/07

תקציר

הכרעת הדין בתיק סובבת סביב תנאי הסדר הגירושין בנוגע לזכויות פנסיוניות. האישה תקבל מחצית מהפנסיה והזכויות של הבעל שנצברו עד ליום 1.7.95, בהתאם להסכם הגירושין. עם זאת, שיטת החישוב שנויה במחלוקת. המערערת (ככל הנראה הבעל) טוענת כי יש לחשב את הסכום על בסיס הזכויות הפנסיוניות והשכר ליום 1.7.95, ובנוסף מציעה כי יש להתאימו לאינפלציה או להצמיד אותו לדרגתו של המערער בשנת 1995. בינתיים, המשיב (ככל הנראה האישה) טוען כי החישוב צריך להתבסס על שכרו האחרון של המערער לפני פרישתו. בית משפט קמא הסכים עם פרשנותו של המשיב וציין כי הסכם הגירושין לא קבע שיטת חישוב מדויקת וכי תרומתו של המשיב לקריירה ולהכנסה של המערער נמשכה מעבר לחייהם המשותפים, והשפיעה על קידומו המקצועי ועל שכרו לאחר הגירושין. פרשנות זו נתמכת גם בתקדים האחרון של בית המשפט העליון. ערכאת הערעור מסכימה עם מסקנתו של בית משפט קמא ומסרבת להתערב בהחלטתו, ומוצאת את ההסכם מעורפל ואת פרשנותו של בית משפט קמא סבירה. זאת ועוד, ערכאת הערעור דוחה את טענת המערער בדבר היעדר שימוע, ומציינת כי לשני הצדדים ניתנה הזדמנות מספקת להציג את טענותיהם וכי המערער לא העלה כל ראיה נוספת שהייתה מוגשת לו התקיים דיון. הערעור נדחה, תוך שהוא מחזק את פסק דינו של בית משפט קמא. בנוסף, חויבה המערערת בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪.