עש"מ 6198/99

תקציר

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של מורה עובד מדינה על הרשעתו בעבירת משמעת. המורה היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית והורשע בהריגה ובהפקדה לאחר פציעה. הוא נידון בין היתר לשנתיים מאסר בפועל, ולאחר מכן הועמד לדין משמעתי בגין האופי המחפיר של פשעיו לפי סעיף 17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת). בית הדין למשמעת מצא אותו אשם והטיל עליו נזיפה, הורדה בדרגה והחרמת שכר. גם המורה וגם המדינה ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט דחה את ערעורו של המורה, ואישר כי פשעיו היו מחפירים, במיוחד בהתחשב בנסיבות העבירה שלו ובעבירות התנועה הקודמות שלו. עוד נקבע כי אמצעי המשמעת שהוטלו אינם מספקים, נוכח תפקידו של המורה כמחנך והפגיעה במערכת החינוך אם ימשיך בתפקידו. ערעור המדינה התקבל אפוא, והמורה פוטר משירות המדינה, אם כי עם פיצוי כספי מסוים ואפשרות להגיש מועמדות מחדש למשרות בשירות המדינה לאחר תקופת צינון. בית הדין הדגיש את ההבחנה בין הדין המשמעתי למשפט הפלילי, ואת אופיים המניעתי ולא העונשי של אמצעי משמעת, שבמקרה זה נועדו להגן על טוהר המידות והתדמית של שירות המדינה.