ע"ע 670/06

תקציר

פסק הדין עוסק בתיק משפטי מורכב העוסק בשאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין יעקב, נכה נפש, לבין רם מבנים בע"מ, מיזם פרטי. התיק מתעמק בהיבטים חקיקתיים שונים הנוגעים לזכויות התעסוקה של אנשים עם מוגבלות, לרבות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות וחוק שכר מינימום. עיקרו של התיק הוא בשאלה האם יעקב, שהועסק במבני ר"ם ללא הכרה רשמית במעמד העובד וקיבל שכר נמוך משכר מינימום, צריך להיחשב כעובד בדיעבד וזכאי לשכר מינימום ולזכויות תעסוקתיות נלוות כמו פיצויי פיטורים. בית הדין בוחן האם חוקי העבודה המגנים, ובפרט חוק שכר מינימום, צריכים לחול על יעקב בשל כושר העבודה המוגבל שלו. פסק הדין מציין את חשיבות שילובם של אנשים עם מוגבלות בתעסוקה הרגילה ומתווה את הוראות החוק לכך. עם זאת, בית הדין מדגיש גם את הצורך בהסכמים משפטיים מפורשים שיגנו הן על העובדים והן על המעסיקים במסגרת העסקה שיקומית. למרות שיעקב קיבל פחות משכר המינימום במהלך עבודתו, שקוזז חלקית על ידי קצבת נכות כללית, בית הדין נזהר מהחלה רטרואקטיבית של סטנדרטים משפטיים חדשים יותר שלא היו בתוקף בתקופת ההעסקה. בסופו של דבר היא מגיעה למסקנה כי אף שמערכת היחסים לא היוותה תעסוקה טיפוסית בשל אופייה השיקומי, פערי החקיקה באותה עת אינם מאפשרים תחולה רטרואקטיבית של מסגרות משפטיות עדכניות לשינוי תנאי ההעסקה בדיעבד. לפיכך, שופטי הרוב מגיעים למסקנה כי ליעקב היו יחסים שיקומיים ולא כלכליים עם מבני רם ואין להעניק לו בדיעבד זכויות תעסוקה מלאות; עם זאת, שני שופטים טוענים להכרה ביחסי העבודה ולאישור תביעתו של יעקב לשכר מינימום בתנאים מסוימים. ההחלטה משקפת שיקול דעת זהיר באיזון בין הגנות משפטיות לעובדים מוחלשים לבין יישום הוגן של החוק בהינתן הקשרים חקיקתיים היסטוריים.