עמ"נ 8797-04-12

תקציר

אזרח אתיופי הסתנן לישראל דרך גבול ישראל-מצרים בשנת 2011 ולאחר מכן נעצר. לטענתה, היא מזוהה עם מפלגת קנגט באתיופיה ונעצרה בשל כך. לאחר שחרורה עזבה למצרים ולאחר מכן הסתננה לישראל בשל חילוקי דעות דתיים שיצרו בעיות. הרשויות הישראליות הוציאו נגדה צווי הרחקה ומשמורת. בקשתה למקלט נדחתה מאחר שנמצאה בלתי אמינה. בא כוחה ביקש את שחרורה, שניתן על ידי בית הדין לביקורת משמורת על סמך כוונתה להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ומטעמים הומניטריים, שכן לטענתה עברה התעללות מינית בסיני. המדינה ערערה על החלטה זו וטענה כי המשיב הוא מהגר עבודה ונעדר שיתוף פעולה בהליך הגירוש. עם זאת, בית המשפט מצא כי הוצאתה מישראל לא התעכבה בשל חוסר שיתוף הפעולה שלה אלא בשל מאמציה הלגיטימיים לקבל מעמד פליט. בנוסף, בית המשפט אישר את הסיבה ההומניטרית לשחרורה, שכן טענתה להתעללות מינית נתמכה בהצהרותיו של בעלה. לפיכך, הערעור נדחה. המדינה לא נדרשה לשלם הוצאות, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים. החלטה זו עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות לפיהן מיצוי הליכים משפטיים להכרה בפליטים אינו היעדר שיתוף פעולה. תנאי שחרורה של המשיבה נקבעו להפקדה כספית, ערבות עצמית, הופעה שבועית ברשות ההגירה והתחייבות לעזוב את הארץ אם עתירתה תידחה.