ע"פ 396/84

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של אב בבית המשפט המחוזי בירושלים באונס בתו ובביצוע מעשים מגונים בה. הבת, שהוכרזה כעדה עוינת, סיפרה תחילה למשטרה על מעשיו של אביה, אך חזרה בה מדבריה בבית המשפט. בית המשפט העליון קבע כי עדותה הכבושה של הבת אינה פסולה ונתן לה את המשקל הראוי לה. עוד נקבע כי הודעותיה במשטרה, שהתקבלו כראיות, שקולות לעדות וניתן לשלב אותן עם אמירות אחרות כחיזוק. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הבת כשירה להעיד נגד אביה למרות הכלל האוסר על בני זוג להעיד זה נגד זה, בשים לב לחומרת העבירות. תימוכין נוספים לטענות הבת נמצאו בעקביות טענותיה ובדבריה המאששים של אשת האב. הכחשתו של האב את ידיעתו על הריונה והפלה של בתו נחשבה שקרית, ופעלה נגדו. לבסוף, העונש של שש שנות מאסר נותר על כנו, למרות עברו הנקי של האב, בשל אופיים המתועב של העבירות. השופט י' וייס, השופט ש' לוין והשופטת שטרסברג-כהן הסכימו עם פסק הדין.