עת"מ 46567-07-19

תקציר

בית המשפט דוחה את טענת העותרת כי יש לדחות את הבקשה משום שסעיף 353א לחוק החברות אינו חל על עתירות מנהליות. בית המשפט מסביר כי על פי פסיקה קודמת, סעיף 353א אכן חל על כל ההליכים המערערים על החלטת רשות מנהלית, לרבות ערעורי מס ועתירות מנהליות. לגופו של עניין, מציין בית המשפט כי על פי סעיף 353א לחוק החברות, תובע תאגידי כמו העותר חייב להעמיד ערבות להוצאות הנתבע, אלא אם כן עלה בידו להוכיח כי הוא יכול לשאת בהוצאות הנתבע אם הנתבע יזכה, או כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות דרישה כזו. מאחר שהעותרת לא הביאה כל ראיה על מצבה הכלכלי, היא לא עמדה בחלופה הראשונה. העותר גם אינו מצליח להוכיח כי מתקיימות נסיבות המצדיקות חריג. בית המשפט קובע כי אין מדובר במקרה בו נעשה שימוש בעתירה לסיכול תביעה אמיתית, ומצוקתו הכלכלית של העותר אינה באשמת המשיבים. באשר לסיכויי ההצלחה של העתירה, מציין בית המשפט כי המשיבים העלו טענה פרוצדורלית בדבר הימנעותם של העותרים ממיצוי סעדים אחרים, דבר העשוי להשפיע על סיכויי העתירה. לבסוף, בית המשפט קובע כי העותר לא הוכיח נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל בדבר הפקדת ערובה, ולפיכך מורה לעותר להפקיד ערבות בסך 20,000 ₪ לצורך המשך ההליך. על העותר להפקיד פיקדון זה עד ליום 24.9.19, אחרת תימחק העתירה. אם תבחר העותרת להפקיד את הערבות, יש להגיש את כתב התשובה של המשיב עד ליום 29.9.19. כן חויב העותר לשלם למשיב בגין בקשה זו, בסך 1500 ₪.