ע"א 5939/24

תקציר

הערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים נדחה, שכן לא הייתה עילה מספקת לפסול את השופט מהתיק. ראשיתה של הסוגיה בבקשת נאמן למכור למבורגיני, שהייתה לכאורה בבעלות החייב אך נרשמה על שם המערער. בית המשפט פסק תחילה לטובת הנאמן על סמך מידע סודי. למרות שהערעור הוביל לדיון חוזר, במהלכו ביקש המערער את פסילת השופט בשל משוא פנים לכאורה, התביעה נדחתה. הנימוק היה שדברים שנאמרו במהלך דיונים שלא לציטוט, שנועדו להעריך ראיות ולהציע פשרות, לא הצביעו באופן חד משמעי על פסק דין מוטה. בית המשפט הדגיש כי הבעת התרשמות משפטית ראשונית אינה מצדיקה אוטומטית פסילה, אלא אם כן היא מאותתת על עמדה נחרצת. זאת ועוד, אין די בטענות לפיהן הציע בא כוח הנציב פשרה ומתח ביקורת על המערערת כדי לבסס משוא פנים. הרכב השופטים הבהיר את דבריו והרגיע כי ההחלטות הסופיות יתבססו על עדויות מלאות של עדים. נוכח היעדר משוא פנים מוכח והתחשבות בהגינות פרוצדורלית, הבקשה נדחתה. לפיכך, גם ההצעה להעביר את התיק למחוז שיפוט אחר נחשבה בלתי ראויה. הערעור נדחה ללא הוצאות נוכח היעדר תגובה נגדית.