ת"א 9827-01-23

תקציר

לאחר בחינת הראיות, הטענות והטענות שהציגו הצדדים, דחתה השופטת את בקשת התובעים לסעד זמני. השופט הגיע למסקנה כי סיכויי התובעים להשיג את ביטול הסכם המכר, הסעד המרכזי המבוקש, אינם גבוהים. השופט הבחין בין סוגיות הנוגעות לדיני חברות לבין דיני חוזים. באשר לדיני החברות ציינה השופטת כי סיכויי ההצלחה של המבקשים נראים קלושים, שכן הם אינם בעלי מניות ומחזיקים במניות מיעוט בחברה. מאידך גיסא, חלק מהסוגיות החוזיות שהעלו המבקשים דרשו הבהרה, אך הן לא גברו על יתר הגורמים. מאזן הנוחות נטה באופן משמעותי לטובת המשיבים, שכן המבקשים החזיקו רק באחוז קטן מהזכויות בנכס הנדון. זאת ועוד, הבקשה לסעד זמני הוגשה באיחור בלתי סביר, דבר שכעצמו הצדיק את דחייתה. עוד ציינה השופטת כי טענות המבקשים בדבר נזק פוטנציאלי בלתי הפיך חסרות ראיות ונראה כי הן בעיקרן כספיות. בהתחשב במכלול הגורמים, החליט השופט כי דרך הפעולה הראויה היא לדחות את הבקשה לסעד זמני. המבקשים חויבו לשאת בהוצאות הבקשה, כאשר הסכומים ישולמו למשיבים.