ע"א 2004/92

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב משנת 1992 אישר בית המשפט פסק דין שקבע כי העירייה אחראית לתאונה שאירעה ב-14 בינואר 1985. המשיב, שהלך על מדרכה, מעד מעל גדר נמוכה המקיפה שתיל וגרם לו לפציעות. בית המשפט מצא את העירייה רשלנית בכך שגובהו של המכשול היווה מכשול, תוך שהוא מכיר גם בכשל תאורת הרחוב אך לא מייחס לו רשלנות בשל חוסר ראיות. למשיב, שהיה בעל מסגרייה לעובש ומסגרות, נפסקו פיצויים בגין אובדן השתכרות וכאב וסבל. בית המשפט דחה את טענות העירייה לרשלנות תורמת מצד המשיב, והדגיש כי אין זה סביר לצפות מהולכי רגל להביט כל העת למטה בחיפוש אחר מכשולים. כמו כן, נדחו הטענות כי הכנסותיו של המשיב לא נפגעו, שכן התאונה פגעה בעבודת ידו האמנותית. בנוסף, למרות שמספר העובדים גדל לאחר התאונה, הדבר נחשב הכרחי בשל נבצרותו הזמנית של בעל העסק. בית המשפט סבר כי הכנסה צפויה מפרויקט רווחי שבוטל מצדיקה את הרווח החודשי המחושב. הסכום שנפסק בגין כאב וסבל אושר כסביר. ערעורו הנגדי של המשיב בעניין שכר טרחת עורך דין צוין אך נדחה, אם כי הוכרו שיקולים לקביעת סמכות השיפוט בעת הגשתה. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי אין עילה לבטל את ההחלטות הקודמות, מה שהוביל לדחיית הערעור והערעור שכנגד. העירייה חויבה לשאת בשכר טרחת עורך הדין של המשיב.