ת"א 54180/08

תקציר

התובעת, חברה המתמחה בעבודות מתכת, הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעת, חברת בנייה, על סך 54,230 ₪. התביעה נבעה מהסכם בין הצדדים, לפיו התובעת תספק ותתקין פרגולות ביחידות דיור שנבנו על ידי הנתבעת. התובעת טענה כי ביצעה עבודות נוספות לבקשת הנתבעת, אך הנתבעת סירבה לשלם עבורן. הנתבעת טענה כי העבודות הנוספות היו למעשה תיקונים שנכללו בהסכם המקורי וכי התובעת חתמה על כתב ויתור ליישוב מלא וסופי של כל התביעות הנובעות מהפרויקט. התובעת טענה כי כתב הוויתור אינו תקף, שכן האדם שחתם עליו מטעמם, מר אורגד, נעדר סמכות לעשות כן וחתם תחת לחץ. בית המשפט בחן את תוקפו של כתב הוויתור ומצא כי אורגד אכן היה מוסמך לייצג את התובע וכי הנתבע לא ידע על מגבלות כלשהן על סמכותו. נוסח כתב הוויתור היה ברור וכולל את כל היצירות, ואורגד אישר כי ידע שהוא חל על יצירות נוספות. יתר על כן, בית המשפט לא מצא ראיות לכפייה כלכלית או ניצול מצוקה, וציין כי בין הצדדים קיימת מחלוקת אמיתית בשאלה האם העבודות הן נוספות או מתקן. לפיכך, כתב הוויתור נחתם כדין ומחייב, והקיף את כל העבודות, לרבות הנוספות. משכך, הטענה לאי תשלום העבודות הנוספות נעדרה כל שחר, ובקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף התקבלה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.