ע"ע 28404-12-22

תקציר

פסק דין זה דן בערעורן של שתי חברות, Willifood International ו-Willi-Food Investments, נגד אירם גרייבר, שכיהן כמנכ"ל שלהן, בנוגע לתנאי העסקתו ונסיבות פיטוריו. החברות טענו כי הסכמי ההעסקה לא אושרו כנדרש בחוק ולכן ביקשו מבית המשפט להורות לגרייבר להשיב את השכר המופרז שקיבל. עוד טענו כי גרייבר אשם בעבירות חמורות ולכן פיטרו אותו ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויים. גרייבר, מצדו, טען כי החברות פיטרו אותו שלא כדין וביקש פיצוי על פיטורים שלא כדין, פיצוי על עוגמת נפש ותשלומים נוספים. בית הדין קבע כי החברות צדקו בטענתן כי הסכמי ההעסקה לא אושרו כנדרש בחוק ולכן ההסכמים והבונוס ששולם לגרייבר אינם תקפים. בית המשפט קבע כי החברות לא הוכיחו כי השכר ששולם בפועל לגרייבר היה מופרז ולכן הוא לא נדרש להחזיר את השכר. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת החברות כי גרייבר פוטר כדין ולכן הוא אינו זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. למרות זאת, בית המשפט פסק לגרייבר פיצוי בסך 50 אלף שקל בגין עוגמת נפש שנגרמה כתוצאה מהתנהלות כוחנית, פוגענית ולא מכבדת של החברות ומי מטעמן לאורך הליך הפיטורין. בנוסף, בית המשפט הורה לחברות לשלם לגרייבר 55,427 שקל בגין ימי חופשה שלא נוצלו. בית המשפט גם ביטל את קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר אחריותה המיוחדת של גרייבר למדיניות ההשקעות של החברה, שכן היא לא נדרשה לצורך הכרעה בהליך. לבסוף חויבו החברות לשלם את הוצאותיו של גרייבר בשני הערעורים, בסך 25 אלף שקל.