ע"פ 2869/09

תקציר

כך פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שהרשיע שני גברים, כמאל עוויד וחמד זינאתי, ברצח ובקשירת קשר לביצוע פשע, וגזר עליהם מאסר עולם. המערערים טענו כי שגה בית המשפט המחוזי במתן משקל לעדותו של העד, סאלח בדווי, שהייתה הראיה העיקרית נגדם. ההודעה נגבתה במהלך חקירת המשטרה והמערערים טענו כי היא אינה "חופשית ומרצון", מכילה שקרים וסילופים ולכן יש להחריגה. עוד נטען, כי אין תימוכין אובייקטיביים לגרסתו של בדווי, והפרטים שחשף על הרצח לא הצביעו על מעורבותו של אדם אחר מלבד בדווי עצמו. המשיב, לעומת זאת, טען כי יש לדחות את הערעור שכן ממצאי בית המשפט המחוזי סבירים, ואין בכך מקום שערכאת הערעור תתערב בו. שופט בית המשפט העליון, ס' ג'ובראן, לא מצא סיבה לדחות את דבריו של בדוי בעילה של פסילה, אך הוטרד מהתנהלות רשויות החקירה במהלך החקירה. השופט ג'ובראן קבע כי ההצהרה קבילה, אך פגמיה הרבים והחשש העמוק למהימנותה הביאו לכך שעל התביעה להציג מסכה ראייתית תומכת חזקה ביותר. באשר למשקלן של הראיות, הסכים השופט כי דבריו של בדווי זקוקים לחיזוקים משמעותיים, וכי אין די ברף המינימום הקבוע בחוק. לאחר שבחן את כל הראיות התומכות, הגיע השופט ג'ובראן למסקנה כי ספק אם הן עומדות ברף המינימום. במקרה של עוויד, השופט לא מצא עילה להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי, שהיו סבירים. עם זאת, בעניין זינאתי קבע השופט כי משקלן הכולל של הראיות התומכות אינו מספיק כדי להוביל להרשעה, ויש מקום להתערב. השופטת ג'ובראן הציעה לעמיתיה לדחות את ערעורו של עוויד, אך ערעורו של זינאתי יתקבל והוא יזוכה בשל הספק סביב העבירות המיוחסות לו. השופט א.א. לוי והשופט י. דנציגר הסכימו עם התוצאה, והערעור הוכרע בהתאם לחוות דעתו של השופט ג'ובראן.