ע"א 3709/22

תקציר

במקרה המשפטי הנוגע לאחריותה הפוטנציאלית של RSPAN לנזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת אופנוע ים, פסק הדין מתמקד בהיעדר חובת זהירות מצד RSPAN. לצורך אחריות ברשלנות, על התובע לקבוע ארבעה יסודות: חובת זהירות מצד הנתבע, הפרת חובה זו, נזקים שנגרמו כתוצאה מכך וקשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזקים. בית המשפט הגיע למסקנה כי למרות ש-RSPAN הייתה יכולה לצפות את הסיכון במובן הפיזי-טכני, היא לא הייתה מחויבת לצפות את הנזקים הספציפיים לתובע בשל שיקולי מדיניות רחבים יותר. שיקולים אלה סובבים סביב הסיכונים האינהרנטיים של ספורט אתגרי כמו אופנועי ים, שבו לרשויות רגולטוריות כמו RSPAN יש שיקול דעת לקבוע הנחיות בטיחות. הטלת אחריות על רשויות אלה בגין אי מניעת תאונות הנגרמות על ידי אחרים עלולה להרתיע מפני התערבות רגולטורית ולהגדיל את העלויות הציבוריות באמצעות התדיינות משפטית מיותרת, כפי שנבחן במסגרת עקרון "חריג שיקול הדעת" מפסק דין לוי. חריג זה מגן על גופים ממשלתיים מפני אחריות כאשר ההחלטות כרוכות בשיקול דעת רחב ובהיעדר הנחיות משפטיות ספציפיות. בית המשפט הדגיש כי התאונה נגרמה כתוצאה מהתנהלות רשלנית של השייטת ולא מפיקוח רגולטורי של RSPAN. יתר על כן, הציפייה כי RSPAN הייתה יודעת את הסיכון ללא דיווחים קודמים על אירועים או פרקטיקות רגולטוריות נרחבות במקומות אחרים נחשבה בלתי סבירה. פסק הדין קובע בסופו של דבר כי חוסר ציפייה זה אינו מצדיק אחריות משום שהוא יכביד על המדינה שלא בצדק ואולי אף ירתיע אותה מלהסדיר את הבטיחות בפעילויות פנאי בסיכון גבוה. פסק הדין לדחות את התביעה נגד המדינה מתיישב עם קידום אחריות הפרט והכרה במגבלות ראיית הנולד הרגולטורית.