תפ"ח 3319-01-09

תקציר

הנאשם בתיק זה, בולרי, עמד לדין בגין רצח ואלרי, אדם שהכיר שנים רבות. בולרי טען כי ואלרי הטילה אימה עליו, על אשתו ועל מקורבים אליו במשך תקופה ארוכה, סחטה ממנו כספים ואיימה עליו, כולל איומים על חיי אשתו. עוד טען כי בליל הרצח, לאחר מאבק עם ואלרי, הוא ירה בו מתוך הגנה עצמית. בבית המשפט טען בולרי כי נעדר התגרות ופעל מתוך הגנה עצמית. עם זאת, השופט יפרח מצא את עדותו של בולרי כבלתי עקבית ולא קוהרנטית, עם סתירות רבות בין הודעותיו השונות במשטרה ובבית המשפט. השופט יפרח קבע כי התביעה הצליחה להוכיח, מעבר לספק סביר, את יסוד היעדר ההתגרות, שכן מעשיה של ואלרי לא עוררו את בולרי. יתר על כן, השופט הגיע למסקנה כי גם אם גרסתו של בולרי לאירועים נכונה, הם לא חשפו כל התגרות מצדה של ואלרי. השופט יפרח דחה גם את טענת ההגנה העצמית, וציין את התנהגותו הרגועה והמחושבת של בולרי לפני ואחרי הירי, שהצביעה על החלטה להרוג ולא על מעשה ספונטני של הגנה עצמית. השופט הוסיף ובחן את יסודות ההכנה והכוונה להרוג ומצא כי התביעה סיפקה ראיות רבות לשניהם. בהתחשב במכלול העובדות, השופט יפרח הגיע למסקנה כי אשמתו של בולרי ברצח ואלרי הוכחה מעבר לספק סביר והמליץ להרשיעו ברצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. חוות דעתם של השופטים ברודי ופינקלשטיין, שדנו בתיק לצד השופט יפרח, תאמה את חוות דעתו היסודית והמקיפה של השופט יפרח. כתוצאה מכך, הרשיע בית המשפט את בולרי ברצח.