ס"ע 6226-02-21

תקציר

השאלה המרכזית בדבר זהות המעסיק הייתה האם מיטב פרויקטים או הנתבעת מס' 2 היא מעסיקתה של התובעת. בית המשפט קבע כי הנתבעת מס' 2 הייתה מעסיקה משותפת עם מיטב פרויקטים בהתבסס על מספר גורמים. ראשית, ההסכם בין הנתבעת מס' 2 לבין מיטב פרויקטים נמצא בלתי מהותי, שכן מדובר למעשה בהסכם לאספקת כוח אדם ולא בשירותי מיון פסולת כאמור. הדבר ניכר בסעיפים שהתייחסו ל"פעולות עובדים" ולשיטת התשלום על פי מספר שעות העבודה. בנוסף, החוזה נועד לשלול מהתובע את זכויותיו, שכן הוא איפשר לנתבעת מס' 2 להרחיק עצמה מאחריות לתשלום שכר ופיקוח על תנאי העסקה. התובעת עבדה וקיבלה הנחיות מעובדי הנתבעת 2, אך החברה לא זימנה מי מהעובדים הרלוונטיים הללו לעדות. בית המשפט גם מצא את מר טוביאנה, עד מטעם נאשם 2, כבלתי אמין. באשר לסעדים הכספיים שתבע התובע, קיבל בית המשפט באופן חלקי את התביעה. תביעתו של התובע לשכר בחודשים מאי ויוני 2019 נדחתה מאחר שלא הביא ראיות מספיקות לעבודה בתקופה זו ולא עמד בנטל ההוכחה הנדרש. גם התביעות לפיצויי פיטורים ודמי חגים נדחו; הראשון משום שהתובע לא טען כי עבודתו הופסקה, והשני מאחר שדמי חגים נכללו בשכר החודשי. עם זאת, התובע היה זכאי לזכויות סוציאליות לרבות פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה ופיצויים. ימי פדיון החופשה חושבו על בסיס תקופת העבודה של התובעת ממאי 2017 ועד אפריל 2019, בסך הכל 24 ימים. כמו כן נפסקו לתובע דמי הבראה והפרשות לפנסיה, כאשר האחרונים חושבו בשיעור של 12.5% מסכום של 26,030 ש"ח לתקופה ינואר-אפריל 2019, בסך כולל של 3,254 ש"ח. לסיכום, חויבו הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד, לרבות פדיון ימי חופשה (5,136 ש"ח), דמי הבראה (3,402 ש"ח) והפרשות לפנסיה (3,254 ש"ח), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.