ע"א 376/46

תקציר

דעת הרוב של בית הדין קבעה כי תביעתה של אישה התובעת מזונות מבעלה בעילה של נטישה מצויה בסמכותו המוחלטת של בית הדין הרבני. פסק דין זה, ע"א 376/46, נעתר לבקשתו החלופית של המערער ומפנה את העניין לדיון נוסף בבית הדין המיוחד. החלטת הרוב מכירה למעשה בסמכותו של בית הדין הרבני לדון במקרה זה, ומדגישה את תפקידו של הדין הדתי בקביעת התוצאה. הוצאות הערעור ייקבעו על פי פסק דינו של בית הדין המיוחד, עד לתוצאות הדיון. הפניית התיק לבית הדין המיוחד מבקשת לספק הערכה מקיפה של תביעת האישה, ולהבטיח בדיקה יסודית של הנטישה הנטענת וכל ההשלכות הכספיות הנובעות מכך. פסק הדין, שניתן ב-3 באפריל 1949, מדגיש את יחסי הגומלין המורכבים בין תחומי שיפוט אזרחיים ודתיים בטיפול בענייני מזונות ומחלוקת בין בני זוג.