ע"ו 46034-07-11

תקציר

המשיב, הסובל מסכיזופרניה, אושפז לאחר ביצוע רצח בשנת 2002. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם יש להעניק למשיב חופשה מבית החולים הפסיכיאטרי. אמת המידה למתן חופשה לחולה שביצע רצח היא האם חל שינוי מהותי ובסיסי כתוצאה מהטיפול שקיבל לאורך זמן, כך שהסכנה לציבור או למטופל עצמו ניתנת כמעט בוודאות. המשיב קיבל חופשה כ-20 פעמים בעבר והראה שיפור במצבו. הבקשה האחרונה לחופשה נענתה על ידי הוועדה הפסיכיאטרית פעמיים, לאחר בדיקה יסודית – תחילה למשך 48 שעות ב-13 ביולי 2011 ולאחר מכן שוב ב-3 באוגוסט 2011. המערער התנגד להחלטה, אך בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה סבירה. הוועדה שקלה בכובד ראש את עברו של המשיב, את מצב ההפוגה הנוכחי ואת אמצעי הזהירות שננקטו לקראת החופשה, לרבות נוכחותם של שני מלווים. כמו כן, בית הדין חייב את המלווים לחתום על טופס התחייבות המבטיח שיש להם טלפונים סלולריים וידווח באופן מיידי על כל בעיה במהלך החופשה. השופטת הדגישה כי יש לבחון את חופשתו של המשיב על פי סטנדרט מחמיר והתוותה את הקריטריונים שעל הוועדה לשקול. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והחופשה אושרה תוך נקיטת אמצעי זהירות נוספים שהציע בית המשפט.